ככל שהמלחמה נמשכת ומילואמניקים סוגרים חודשים רבים של לחימה קשה וכואבת, התמונות של דיוני הכנסת בנושאי חקיקה צורמות במיוחד. למי יש זמן לשבת בכיסא ולהתעסק בזוטות, כשהשרידות שלנו על הפרק?

למה זה קורה באמת?

 

אם לקרוא את הכותרות אז התשובה ברורה: ביבי מנהל פוליטיקה קטנה בזמן מלחמה. בזמן הקריטי ביותר, כשנדרש גיוס והרתמות מלאה, הוא נותן אור ירוק להשתמטות וחרפה. 

 

כהרגלי, אני משתדלת לא להסתמך על כותרות ולכן התחלתי לבדוק את הנושא מתוך רצון להבין ולא סתם להצטרף למקהלה. 

 

 

הטיימינג 

מבלי להיכנס להתפתחות ההיסטורית של גיוס חרדים, אפשר לקרוא על כך ברשת, עניין אותי הטיימינג.

 

למה דווקא עכשיו הנושא עלה לסדר היום? למה דווקא עכשיו, כשאין לנו צפון ואין לנו דרום וזמנם של החטופים אוזל? האם באמת בגלל צורכי ביטחון נדרשים הדיונים האלו על חשבון ניהול המלחמה?

כי לפי החדשות הרושם הוא שהנושא מתגלגל עכשיו כי נתניהו מצא זמן נח, בעיצומה של מלחמה, לזרות חול בעייני הלוחמים ולדאוג לרווחת תומכיו החרדים. באמת?? הייתכן? 

ובכן, מסתבר שזה רחוק מלהיות נכון.

 

אז מה קורה פה? 

בחודש יולי 2023 פקעו התיקונים בחוק, בכל הנוגע לגיוס בני ישיבות, וחודש לפניי-כן הוחלט לקדם חוק להסדרת הנושא עד מרץ 2024, כאשר עד להסדרה לא ייאכף גיוס בני ישיבות. הנושא לא טופל וחוק כזה לא נחקק ולכן מ-1 לאפריל 2024 החרדים היו אמורים להתייצב לגיוס חובה על פי חוק שירות הביטחון, וזו לא בדיחה. 

אבל, בפברואר 2024 נערך דיון בג"ץ בעתירת התנועה לאיכות השלטון לשיוויון בנטל וגיוס חרדים. לעתירה זו הצטרפו כ-400 קצינים במערכת הביטחון, צה"ל ושב"כ ביניהם שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון והרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, בטענה שאלו צורכי השעה וללא גיוסם של החרדים המדינה בסכנה. בתגובה הוציא בג"ץ צו למדינה לנמק מדוע לא לבטל את החלטת הממשלה המונעת גיוס תלמידי ישיבה ולמה לא להפסיק את התמיכה הכספית במוסדות התורניים. היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, הודיעה לבג"ץ שהדרג המדיני טרם גיבש הסדר חקיקתי אך מתקיים שיח אינטנסיבי בניסיון להגיע למתווה אפשרי. ושלא צוינו לוחות זמנים. בהמשך לכך, באפריל 2024 בג"ץ קבע כי העתירות ידונו בהרכב ביוני 2024, ולעתירות אלו הצטרפו אחים לנשק ואמהות בחזית.

בחודש לפני הדיונים, במאי, נתניהו הודיע שהוא יקדם את חוק הגיוס שיזם בני גנץ בכנסת הקודמת, חוק שאושר אז בקריאה ראשונה, והנחה להחיל את דין הרציפות על חוק זה. לפיד וגנץ טענו שהחוק כברלא מתאים לישראל שאחרי 07.10 והאשימו את נתניהו באפלייה בין דם חרדים לדם חילוניים. השר חילי טרופר וח"כ גדעון סער מתחו ביקורת קשה על כך שמטרת ההצהרה היא להרוויח זמן בדיוני בג"ץ ולא רצון לפתור את נושא השוויון בנטל. יואב גלנט בצעד חריג התנגד להצעת נתניהו להחיל את דין הרציפות ובכך סטה מהעמדה הקולאליציונית – "זה לא עניין פוליטי, צה"ל זקוק ללוחמים נוספים", הוא אמר.

 

אז קודם כל, אנחנו שומעים על הדיונים בחוק מכורח צורך פרוצדורלי בחוק וכיוון שיש עתירות המחייבות את ראש הממשלה לעסוק בכך, עכשיו. 

עכשיו נניח והמבקרים צודקים והמטרה היא להרוויח זמן. האם להרוויח זמן הוא בהכרח דבר רע? להרוויח זמן פירושו גם לא להתעסק בעת מלחמה במחלוקת ציבורית קשה וארוכת שנים. זו תהיה אשלייה להתיימר לפתור אותה מהרגע-להרגע בכח הזרוע. 

אז אפשר לומר שאלו צורכי ביטחון ולכן זה בדיוק הזמן לדון בכך במקום לנהל את המלחמה. 

צורכי ביטחון? 

מה גודל האבסורד, שבוגי יעלון, אשר הצטרף לעתירה לבג"ץ (בזמן מלחמה) כדי לגייס חרדים בטענה שאלו צרכי הביטחון, הוא זה שתמך בתוכנית גדעון שהוביל הרמטכ"ל גדי איזינקוט, בזמן כהונתו כשר הביטחון. כתבתי על כך בפוסט הקודם.

תוכנית גדעון היא הרפורמה למודרניזציה של צה"ל במסגרתה הומלץ על צמצום של 100 אלף אנשי מילואים כדי שצה"ל יהיה צבא קטן וחכם. שר ביטחון שהוביל רפורמה שטעתה בזיהוי האתגרים הביטחוניים ורוקנה את עוצמתו היבשתית של הצבא, כעת תולה את הבעיה בחרדים. יכולנו להיות ערוכים עם צבא גדול ועתיר דיוויזיות המאפשר התמודדות טובה וזריזה בחזיתות מרובות. 

הפתרון הוא גיוס החרדים?

זה בהחלט מסית תשומת לב משורת המחדלים שהיו כאן. ויותר מכך, זו בדיוק ההגדרה של פוליטיקה קטנה. למה לתת לדרג המדיני להתמקד בניהול המלחמה כשאפשר להשתמש בחרדים לניגוח פוליטי, בניסיון לטרפד את הקואליציה.

שינויי דרמטי בחקיקה כה סבוכה לא מבצעים בזמן מלחמה. לכפות גיוס בחקיקה כדי לתת מענה לצורכי צבא, ללא הערכות נדרשת וללא מתווה מוסכם, זה לא אחראי ועלול להזיק יותר מאשר לתרום.

 

ללא ספק שגיוסם של חרדים הוא הכרחי ונחוץ ויש השלכות חברתיות לאפלייה בגיוס. למרות זאת, גיוס חרדים יכול להתבצע רק באופן הדרגתי כיוון שמדובר בנוער ובוגרים שגדלו במערכת חינוך שונה לגמרי, עם ערכים שונים וזה לא עניין שולי. נדרשים מהלכים משמעותיים ואמיצים כדי לסלול את דרכם לגיוס מלא.  

 

פוליטיקה גדולה תהיה דחיית הדיונים בנושא לאחרי המלחמה, לגיבוש חקיקה משמעותית ולא פופוליסטית, כדי שכולם ישרתו את המדינה, בכבוד והתאמה לאורח החיים. פוליטיקה גדולה תהיה ממשלת אחדות הפועלת ביחד להשגת מטרות משותפות. פוליטיקה גדולה תהיה גם ניצחון אמיתי על אויבנו.  

 

לינה

 

 

 

 

דרדר מצוי, שעיר וקוצני. צילום: לינה טסלר כהן

לשיתוף לחצו כאן:

Facebook
WhatsApp
Telegram
Email

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד