בלוג אישי

חצי שנה למלחמה

חצי שנה חלפה ואנו כחברה עוד לא עיבדנו את האובדן, השבר העמוק והזעזוע שנחת עלינו באותה שבת שחורה. מעבר לפן התקשורתי אקטואלי שרציתי לכתוב עליו, היה חשוב לי לתת מקום בבלוג לרגש.  רגש זו התמונה של הלב. והלב שלנו נשמט לתהום, ועדיין שבוי בעזה. לצערנו, אנשים מופלאים ומיוחדים כל

להמשך קריאה »

תמונת החברה הישראלית

צלמים רבים צילמו את המחאות בארץ ובעולם, ולתמונות יש חיים משלהן ועוצמה רבה בהשפעה על תהליכים חברתיים, עיצוב זיכרון החוויה הקולקטיבית וסדר היום.  ספויילר: אין בפוסט הזה תמונות מהמחאות, וגם לא תמונות של התומכים ברפורמה ובממשלה.  למרות שיש לצילום תפקיד מרכזי בתכנון ההפגנות ובאימפקט שלהן, וזה תחום מעניין בפני עצמו, ולמרות שדיי

להמשך קריאה »

נזכור ולא נשכח

כנכדה לשורדי שואה, גדלתי כמו רבים על סיפורי הכאב שעיצבו את רוח המשפחה ואת ערכיה. סיפורים שחלחלו דרך סלעי החיים ונקוו בליבנו. אחד מהסיפורים האלו, אם לא הידוע שבהם, היה סיפור בריחתה הנועזת של סבתא שלי חיה-שרה עם בנה שלוימה. היתה זו בריחה מביתם בבסארביה תחת אש בלתי פוסקת

להמשך קריאה »

סיפור העלייה

היום משפחתי מציינת 33 שנים לעלייה לישראל. כשעלינו ב-17.05.1989, הייתי בת 4, בדיוק בגיל של הבת שלי היום. קשה לדמיין איך אפשר לעבור עם הילדים למקום חדש ולהתחיל מהתחלה אבל הם השאירו הכל מאחור, ובשמחה! מלאי תקווה עלינו לכאן כדי להגשים את החלום הציוני שהתווה לנו סבא רבא אהרון טסלר ז"ל (על

להמשך קריאה »

בימים ההם בזמן הזה

כשלביבות חמות עוברות מהמחבת לנייר הסופג, וקורטוב של ריבת תות מעטר את קצה אפם של הילדים, זה סימן שחג החנוכה מאיר. אין ספק שזהו החג הכי מואר וזהוב. מאור הנרות, הסופגניות התפוחות שזה עתה יצאו  מטבילה בשמן חם, מטבעות השוקולד…מסמלים  כולם עושר. זהו עושר רוחני ומשפחתי, מלא באהבה ובכל-טוב.

להמשך קריאה »

פוסט סיכום קורונה

אחרי שהילדים חזרו השבוע למסגרות, אפשר להתחיל לראות את האור בקצה מנהרת הקורונה שנכפתה עלינו. אז מה היה לנו כאן? הרבה זמן עם הילדים, בישולים, חוסר וודאות, בישולים כבר כתבתי, אימוץ הרגלים חדשים כגון חיטוי ידיים, חיטוי משטחים, חיטוי קניות מהסופר אבל גם לימודים! למדנו איך עיטוש נראה מהצד וכיצד

להמשך קריאה »

עת לטעת – השקת הסטודיו

באופן סימבולי, בחרתי לפתוח רשמית את הסטודיו שלי בט"ו בשבט. זו העת שלי לטעת.  וכמו כל התחלה, היא מהולה ברגשות מעורבים.  אני נרגשת לקראת הדרך החדשה אבל אני צועדת בה בלי אבא שלי.   כמה מצער עבורי שהוא לא כאן לצידי. הוא לא ראה את הסטודיו שלי, הוא אפילו עוד לא

להמשך קריאה »

אבא יקר שלי

האתר נושא את שמי ולכן החלטתי לצקת לכאן את הלב שלי ולחלוק אתכם את המתרחש בחיי.     ב-28.10 אבא שלי נפטר והוא היה הכל עבורי. החיים עצמם. מתחילת אוקטובר אבא שלי היה מאושפז בטיפול נמרץ לב בביה"ח הדסה עין-כרם, לאחר ניתוח לב רביעי ומורכב מאוד. ולמרות הכל, הוא היה

להמשך קריאה »

חצי שנה למלחמה

חצי שנה חלפה ואנו כחברה עוד לא עיבדנו את האובדן, השבר העמוק והזעזוע שנחת עלינו באותה שבת שחורה. מעבר לפן התקשורתי אקטואלי שרציתי לכתוב עליו, היה

להמשך קריאה »

תמונת החברה הישראלית

צלמים רבים צילמו את המחאות בארץ ובעולם, ולתמונות יש חיים משלהן ועוצמה רבה בהשפעה על תהליכים חברתיים, עיצוב זיכרון החוויה הקולקטיבית וסדר היום.  ספויילר: אין בפוסט הזה

להמשך קריאה »

נזכור ולא נשכח

כנכדה לשורדי שואה, גדלתי כמו רבים על סיפורי הכאב שעיצבו את רוח המשפחה ואת ערכיה. סיפורים שחלחלו דרך סלעי החיים ונקוו בליבנו. אחד מהסיפורים האלו, אם

להמשך קריאה »

סיפור העלייה

היום משפחתי מציינת 33 שנים לעלייה לישראל. כשעלינו ב-17.05.1989, הייתי בת 4, בדיוק בגיל של הבת שלי היום. קשה לדמיין איך אפשר לעבור עם הילדים למקום

להמשך קריאה »

בימים ההם בזמן הזה

כשלביבות חמות עוברות מהמחבת לנייר הסופג, וקורטוב של ריבת תות מעטר את קצה אפם של הילדים, זה סימן שחג החנוכה מאיר. אין ספק שזהו החג הכי

להמשך קריאה »

פוסט סיכום קורונה

אחרי שהילדים חזרו השבוע למסגרות, אפשר להתחיל לראות את האור בקצה מנהרת הקורונה שנכפתה עלינו. אז מה היה לנו כאן? הרבה זמן עם הילדים, בישולים, חוסר וודאות,

להמשך קריאה »