בלוג

כנכדה לשורדי שואה, גדלתי כמו רבים על סיפורי הכאב שעיצבו את רוח המשפחה ואת ערכיה. סיפורים שחלחלו דרך סלעי החיים ונקוו בליבנו. אחד מהסיפורים האלו, אם לא הידוע שבהם, היה סיפור בריחתה הנועזת של סבתא שלי חיה-שרה עם בנה שלוימה.

תחילת שנה היא הזדמנות נהדרת להכניס לחיים איזון ורוגע בדרך יצירתית, כזו שתפיקו ממנה הנאה ובהירות. לפני שנתחיל, כמה מילים על מהו יומן ויזואלי ואיך הוא יכול לתרום לך. יומן ויזואלי הוא כלי לביטוי רגשי באמצעות יצירה אינטואיטיבית המשלבת ציור,

היום משפחתי מציינת 33 שנים לעלייה לישראל. כשעלינו ב-17.05.1989, הייתי בת 4, בדיוק בגיל של הבת שלי היום. קשה לדמיין איך אפשר לעבור עם הילדים למקום חדש ולהתחיל מהתחלה אבל הם השאירו הכל מאחור, ובשמחה! מלאי תקווה עלינו לכאן כדי להגשים את החלום

בשעות האחרונות העלה פוטין את הכוננות הגרעינית לרמה גבוהה והמסר הוא 'בעל הבית השתגע'. מי דמיין שכך ההיסטוריה תחזור על עצמה, באירופה המודרנית של ימינו? בפלישת המעצמה הרוסית הדיקטטורית, עתירת הגרעין, צוללות וכוחות ארטילריה, לשכנתה הדמוקרטית ודלת המשאבים. בעוד אזרחי

אנשי עסקים רבים מבינים את חשיבותו של הפן הויזואלי ומשקיעים בצילומי תדמית מקצועיים באופן קבוע. אך עדיין, ישנם המפחיתים מערכם של צילומים אלו. הנחת המוצא שלהם היא שהידע והכישורים מדברים בעד עצמם והנראות איננה פקטור. "צילומי תדמית לא חשובים. הידע שלי חשוב",

החודש ציינו את יום המשפחה. הילדים הדביקו מדבקות מסביב לתמונה המשפחתית שהגננת ביקשה להביא, והכינו בגן שלל קישוטים צבעוניים. 'ברכה לבית' מפלסטלינה מיובשת, זכתה אצלנו השנה לשבחים והלל, וקיבלה תצוגה לא פחות מאשר במרכז הסלון. אלו תמיד רגעים של התפעלות,

כשכתבתי את הפוסט האחרון על להתנתק מהמסך, לא שיערתי לעצמי שזמן קצר לאחר מכן אתנתק לא רק מהמסך אלא גם מעצמי. בניגוד לסגרים בגל הקורונה הקודם בו הייתי עוד אופטימית…עד כמה אופטימית אתם שואלים? עד כדי כך שכתבתי את הפוסט

קריסתן של ווטסאפ, פייסבוק ואינסטגרם הכתה בנו כרעם ביום בהיר. המחשבה על כך שנקום לבוקר בלעדיהן, הטילה בנו מורא. אבל למה בעצם הופתענו? זה הרי לא סוד שאנחנו שבויים. הפקדנו זה מכבר את בדל הפרטיות שהיה לנו והתמכרנו לזמינות, לשטף

הפעם רציתי לכתוב לכם על השראה לצילומי פורטרט. זה נכון, השראה ויופי אפשר לשאוב מהדברים הקטנים והמובנים מאליהם כמו עלה מעניין שנשר מהעץ בגינה, כפתור מיוחד שנפרם מבגד, עיתון מהול בכתמי קפה וכל פרט שיכול להצית בנו מחשבה וסקרנות. אבל

רובנו מג'נגלים בין משימות ביומן, יעדים ודד-ליינים. אבל מי מאיתנו עוצר כדי לחשוב על הסיפור שלנו? "אין לי זמן לסיפורים", אולי אתם חושבים. העובדה היא שכולנו מספרי סיפורים, לאחרים אבל חשוב יותר מזה – לעצמנו.  מידי בוקר כשאנחנו פוקחים עיניים,

עבור מועמד פוליטי, צילום ובחירה בפורטרט מייצג זו החלטה אסטרטגית חשובה במיוחד.  לקראת סבב הבחירות הנוכחי ערכתי השוואה בין הפורטרטים של הפוליטיקאים לבין המסרים שלהם, כך שניתן לבחון האם הפורטרט הנבחר הולם את המסרים של הקמפיין ובכך מסייע להשגרת מטרותיו

כשלביבות חמות עוברות מהמחבת לנייר הסופג, וקורטוב של ריבת תות מעטר את קצה אפם של הילדים, זה סימן שחג החנוכה מאיר. אין ספק שזהו החג הכי מואר וזהוב. מאור הנרות, הסופגניות התפוחות שזה עתה יצאו  מטבילה בשמן חם, מטבעות השוקולד…מסמלים 

שואלים אותי לעיתים קרובות על ההבדלים בין צילומי פורטרט שונים ולמי הם מיועדים, אז חשבתי שזהו רעיון נפלא לפוסט, שישפוך אור על הסוגייה החשובה הזאת. צילומי פורטרט מתחלקים באופן כללי ל-3: פורטרט אישי, פורטרט משפחתי, פורטרט עסקי. 1. צילום פורטרט

אחרי שהילדים חזרו השבוע למסגרות, אפשר להתחיל לראות את האור בקצה מנהרת הקורונה שנכפתה עלינו. אז מה היה לנו כאן? הרבה זמן עם הילדים, בישולים, חוסר וודאות, בישולים כבר כתבתי, אימוץ הרגלים חדשים כגון חיטוי ידיים, חיטוי משטחים, חיטוי קניות מהסופר

באופן סימבולי, בחרתי לפתוח רשמית את הסטודיו שלי בט"ו בשבט. זו העת שלי לטעת. וכמו כל התחלה, היא מהולה ברגשות מעורבים. אני נרגשת לקראת הדרך החדשה אבל אני צועדת בה בלי אבא שלי. כמה מצער עבורי שהוא לא כאן לצידי. הוא

האתר נושא את שמי ולכן החלטתי לצקת לכאן את הלב שלי ולחלוק אתכם את המתרחש בחיי. ב-28.10 אבא שלי נפטר והוא היה הכל עבורי. החיים עצמם. מתחילת אוקטובר אבא שלי היה מאושפז בטיפול נמרץ לב בביה"ח הדסה עין-כרם, לאחר ניתוח

הטרנד הבולט כיום בצילומי ילדים הוא הצגת הילדות כמקום שופע קסם, חיוכים, פיות ועוגות קצפת צבעוניות. אני חייבת להודות שמעולם לא התחברתי לזה. ילדות, אותו פרק חד-פעמי בספר חיינו, מכילה רבדים כה עמוקים, נוגים אך גם סוערים ובעיקר – מגוונים.

זו נועה לב וכשם משפחתה כן היא. כולה לב אחד גדול, רך ואדיב. לא מזמן היא נפרדה מהגננת האהובה ומפינת הבובות, לקראת פרק חדש בחייה – כיתה א'. זוכרים את המעבר לכיתה א'? זו תקופה כה משמעותית ומרגשת, המהולה בחששות, אי