לינה טסלר כהן - צילום פורטרטים

אבא יקר שלי

האתר נושא את שמי ולכן החלטתי לצקת לכאן את הלב שלי ולחלוק אתכם את המתרחש בחיי.    

ב-28.10 אבא שלי נפטר והוא היה הכל עבורי. החיים עצמם.

מתחילת אוקטובר אבא שלי היה מאושפז בטיפול נמרץ לב בביה"ח הדסה עין-כרם, לאחר ניתוח לב רביעי ומורכב מאוד. ולמרות הכל, הוא היה כבר במגמת שיפור, החל לשבת בכורסה והיינו אופטימיים כל כך. 

רק ערב קודם הוא צפה בעניין רב בסרטונים של הנכדים ולמחרת בבוקר, פתאום חלה תפנית חמורה, מצבו התדרדר במהירות וכל מערכות גופו החלו לקרוס זו אחר זו. הספקתי להגיע אליו לבית החולים אבל תחנוניי לרופאים לא הועילו הפעם. ביקשתי שיעשו הכל בשביל אבא שלי כי תמיד יש דרך! כך תמיד האמנתי. 

הפעם אין דרך, אמרו לי. אין דרך. אי אפשר להציל את אבא שלך. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי.

האחות דינה ניגשה והציעה לי חיבוק. אמרתי לה שאני רוצה חיבוק מאבא שלי. היא הרימה את זרועותיו וכרכה אותן סביבי וכך אבא חיבק אותי חיבוק אחרון. הרגשתי את החום והאהבה שלו כמו תמיד, אבל הוא הלך ודעך מול עייני המסרבות להאמין שלא אראה אותו שוב.

עדיין קשה לי להאמין שכך קרה. בשבילי הוא תמיד חי. תמיד מואר, חם ולבבי. תמיד מחייך. תמיד לצידי. אין גבול להערכתי ואהבתי אליו, לגעגועי הבלתי פוסקים. הכתיבה לא תנחם אותי על לכתו, זאת אני יודעת. 

 
אבאתמונה
אבא שלי האהוב אלכסנדר טסלר

"אבא יקר ואהוב שלי. זכיתי בך. זכיתי בטוב ליבך. 

תמיד היית שם עבורי ותמיד הרגשתי – אתה אבא שלי! 

אתה שנשאת אותי על כתפיך, שהרדמת אותי בלילות עם סיפורים שהמצאת לבדך, שרת לי שירי ערש, רקדת איתי בכל אירוע וסובבת אותי בדיוק כמו שאהבתי. 

אין מילים לתאר כל מה שאתה עבורי. 

תמיד תמכת בי וסמכת עליי והיית גאה בי 

ותמיד חיבקת אותי חיבוק המיוחד רק לנו. 

כזה היית אבא – אבא שלי" 

(קטע מתוך ההספד לאבא)

 

בבקרים הכי קשה לי. דבר ראשון כשאני מתעוררת אני שואלת את עצמי, ייתכן שאבא שלי חי והכל היה רק סרט רע? או – אם אחייג אליו, הוא יענה לי? ואולי אם יקרה לי משהו, הוא ממש ידאג לי ואז יבוא מהר? לא, זה לא יכול לקרות, אני מזכירה לעצמי. לא משנה מה יקרה לי, אבא שלי לא יכול לבוא אליי יותר. המציאות טופחת על פניי בכל בוקר מחדש, הוא איננו. 

 

אבא עבד בבית ספר דתי אמ"ית אשקלון. הוא היה אחראי על עבודות החשמל בבית הספר ואהב מאוד את העבודה שלו. גם כשלא יכל עוד לעבוד, הוא עבד בשמחה ומעולם לא התלונן. כל צוות בית הספר הנפלא הזה – המנהל, רב בית הספר, המורים והתלמידים החזירו לו אהבה. הם הגיעו אלינו בכל יום בשבעה וסיפרו כיצד אלכס תמיד האיר להם פנים, תמיד היה הראשון להגיע לעבודה והאחרון ללכת, כיצד בלי מילים דאג במקצועיות שאין כמותה לכל פרט ופרט, מעל ומעבר לנדרש בדרכו הייחודית, מלאת החן וההומור. 

 

בתקופה הזאת למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על אבא שלי, על מעשיו הרבים והטובים והתחלתי לעשות חשבון נפש מעמיק עם עצמי – על החיים, משמעות החיים, על מקום האמונה והדת בחיי. באלו ערכים אני מאמינה ומה חשוב לי יותר, איזה אדם אני רוצה להיות לעומת איך שאני כיום ומה עליי ללמוד מאבא ואמא הנהדרים שלי, כדי להגיע למקום שלם יותר.

 

תפילותיי לעילוי נשמתו של אבא שלי נוטעות בי אמונה שביכולתי לעשות דבר-מה למען נשמתו, כדי שיהיה לו טוב באשר הוא. זה המעט שביכולתי להעניק לו בחזרה. כמו שאמרתי לאבא שלי כשנפרדתי ממנו – אין כמוך בעולם. אני אוהבת אותך יותר מהחיים, יותר מהשמיים, יותר מהכוכבים. 

וכך התפילה, נישאת אל אלוהים שבשמיים, שישמור לנו אותך לתמיד. 

 

 

נאחזת בזיכרונות ובתמונות ואלו הולכים יד ביד, הופכים את הנסתר למואר, את הנשכח לנוכח, את העבר לעכשיו. ועכשיו עצוב כל כך.   

2
אירוע הפרישה מבית-ספר אמי"ת אשקלון, עם הרב שחר גואטה. לא זוכרת שראיתי אותו אי פעם מתרגש כל-כך כמו ביום הזה. היה קשה לו מאוד לפרוש.
papa_dave
אבא עם הבן שלי דייב אהרון שכל כך אוהב אותו וקשור אליו.
papa_mili
איפה סבא אליק? מילי שואלת אותי כל הזמן.
1
עם הקטנה שלי ליה
התמונה בה הוא נראה בדיוק כמו שהוא, הכי טבעי ואמיתי.
מכל התמונות, זו המרגשת ביותר עבורי כי הוא בדיוק כפי שהוא. כאן ישב במרפסת בבית ונשם אוויר, כשהיה קשה לו.

לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיך. 

אוהבת אותך אבא יקר שלי. 

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד