לינה טסלר כהן - צילום פורטרטים

הפעם רציתי לכתוב לכם על השראה לצילומי פורטרט. זה נכון, השראה ויופי אפשר לשאוב מהדברים הקטנים והמובנים מאליהם כמו עלה מעניין שנשר מהעץ בגינה, כפתור מיוחד שנפרם מבגד, עיתון מהול בכתמי קפה וכל פרט שיכול להצית בנו מחשבה וסקרנות. אבל היום, אני בוחרת להתייחס לאומנות הקלאסית, וליצירות המופת של הציירים הדגולים, כמקור השראה כביר ובלתי נדלה.   

מקורותיו של הפורטרט 

פורטרטים היו מאז ומעולם סמל סטטוס חברתי. רק בני האצולה יכלו להרשות לעצמם להעניק לילדיהם תיעוד בידי צייר אומן. בפורטרטים אלו הושקעה מחשבה רבה והם הכילו רבדים רבים, חלקם גלויים וחלקם נסתרים, שסיפרו את סיפורו של האדם, של התקופה בה חיי וגם של האומן שהופקד על מלאכת התיעוד. 

פורטרטים החלו לפרוח כיצירות אומנות בתקופת הרנסנס באירופה של המאה ה-15, בעיר האומנים פלורנס שבאיטליה. אומנים מפורסמים שגשגו בעת זו וביניהם מיכאלנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י ורפאל. התקופה אופיינה בהשקפה הומניסטית לפיה האדם ניצב במרכז החיים. 

לפניכם "פורטרט הילד" (1480), פרי מכחולו של הצייר האיטלקי פינטוריצ'יו Pintoricchio. 

פורטרט הילד, פינטוריצ'יו - 1480

שימו לב, בתמונה ניכרים תווי פנים עדינים (מה שנקרא – בייבי פייס) אך הבעת פניו שונה לחלוטין, היא איננה של ילד רך בשנים אלא של אדם בוגר, חוקר, שללא ספק יש מאחוריו סיפור. ניתן רק לדמיין מה התחולל בליבו ובמחשבותיו של הילד. דמותו ניצבת על רקע הטבע – עצים והרים באופק. אדם וטבע משקף את הפילוסופיה ההומניסטית של התקופה בה האדם הוא בעל ערך מרכזי בטבע הבריאה, וכך גם התיעוד שלו. 

פורטרט "אדם מחזיק פסל" (1545) הוא יצירתו של האומן אניולו ברונזינו, צייר איטלקי. אניולו היה אומן החצר של בית מדיצ'י המפואר, ובמסגרת תפקידו היה אמון על תיעוד בני המשפחה וילדי השליטים. עבודותיו מאופיינות בהבעות פנים שלוות בסגנון מונומנטלי. בנוסף הוא נמנה עם בולטי זרם האומנות הנקרא מנייריזם, המבטא באמצעות עיוות מסוים בתמונה התנגדות לאידיאל היופי שהוטווה על ידי אומני הרנסנס.  

אדם מחזיק פסל, אניולו ברונזינו - 1945

ונעבור ליצירה אולי המפורסמת ביותר, הלוא היא "המונה ליזה" של ליאונרדו דה-וינצ'י (1503). האישה בעלת חיוך החידה. ידה השמאלית נשענת על ידית הכסא, , היא מוטה כלפי ימין אך הראש ופלג גופה העליון מופנים כלפי הצייר. ידייה שלובות ושלוות, בתנוחה בה יד ימין מונחת באופן רפוי וטבעי כך שנוצרת תחושה של תנועה רגעית שזה עתה קרתה. לעומת זאת, פניה יציבות. השילוב בין הקבוע לרגעי גורם לתחושה של תנועה דינמית. שילוב זה הניע מחקרים רבים בתחום כדי לעמוד על סוד קסמה ותבונתו של לאונרדו דה-וינצ'י.   

הרקע בתמונה הוא נוף טבעי המעניק אווירה ויוצר פרספקטיבה, עומק והרמוניה. ביצירה זו באה לידי טכניקת ספומאטו Sfumato שפירושה עישון או עירפול על ידי מעבר הדרגתי בין גוונים. הטכניקה מקנה נופך ייחודי של עומק ומסתוריות. עד כה הפורטרט של מונה ליזה לא פוענח עד תום והתחושה היא שמונה ליזה תכף תחייך אם רק נשתהה ונביט בה עוד רגע קל.  

מונה ליזה, ליאונרדו דה וינצ'י - 1503

תקופת הבארוק, רמברנט

רמברנט, אומן הולנדי שנודע ביישום טכניקות אור וצל מרהיבות בציוריו. רמברנט נהג לצייר ציורי פורטרט עצמי כתיעוד ויזואלי למהלך חייו. ניתן לראות בפורטרטים אלו את השינוי שחל בו וגם את התפתחותו וכישוריו כאומן שהשתכללו לאורך השנים. ציוריו, בהתאם לרוח תקופת הבארוק, הדגישו פאר רב לצד ביגוד מלא הוד והדר. ככל שהשנים נקפו, ובמיוחד לאחר מות אשתו, הוא ייחס פחות חשיבות לכסות החיצונית והדגיש בציוריו את הבעות הפנים האנושיות והמבט החודר מבעד לקנבס. 

רמברנט, פורטרט עצמי - 1659
רמברנט, פורטרט עצמי - 1640

אסיים באחת היצירות האהובות עליי של האומן ההולנדי יאן ורמיר, "הנערה עם עגיל הפנינה". בשנת 1996 נערכה רסטורציה בציור לרגל תערוכה והוסר הבזק של אור מתחתית העגיל שלה, מאחר והתברר כי הוא התווסף לציור מאוחר יותר. אבל, במהלך הסרת הלכלוך נחשפה להפתעת כולם לחוחית בזווית השפתיים והשיניים. סה"כ לחלוחית? לא ולא. פרטים לכאורה שוליים כאלו הם עולם ומלואו, ובכוחם להעניק חיות, עוצמה ואותנטיות מעוררת השראה.  

הנערה עם עגיל הפנינה, יאן ורמיר - 1665

פורטרטים קלאסיים הטביעו את חותמם על האומנות, התרבות והחברה. צלמי פורטרט אומנותיים נהנים כעת מהאוצר שהאומנים הגדולים הותירו, לומדים מעבודותיהם, מתחקים אחר סגנונם ומשתמשים באלמנטים האהובים עליהם בעבודת הצילום – למשל, טכניקות תאורה (מערך תאורה הקרוי ע"ש רמברנט), זוויות צילום, מנחי ידיים, רקע ועוד. 


תודה שקראתם, מקווה שהיה לכם מעניין ומעשיר. 

באהבה

לינה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד