הטרנד הבולט כיום בצילומי ילדים הוא הצגת הילדות כמקום שופע קסם, חיוכים, פיות ועוגות קצפת צבעוניות. אני חייבת להודות שמעולם לא התחברתי לזה.

ילדות, אותו פרק חד-פעמי בספר חיינו, מכילה רבדים כה עמוקים, נוגים אך גם סוערים ובעיקר – מגוונים. ואנחנו הרי יודעים שלא הכל זורם על מי מנוחות, בניגוד לסיפורי האגדות. ילדים גם בוכים, מתאכזבים, מתביישים, לעיתים זועפים, בוחנים גבולות. ואם תשאלו אותי – כאן טמון הקסם האמיתי.

 אני מאמינה בצילום אותנטי, המחובר לאישיות המצולם. צילום המכיל מגוון רגשות כך שישקף נאמנה את המציאות, כפי שהיא. ללא העמדת פנים וללא חיוכים מאולצים. צילום בטבע במרחב חופשי ומשוחרר, מתאים במיוחד לילדים.  העלים, הדשא המלטף…זה המקום בו יוכלו לרוץ וגם לשבת, להתגלגל וגם לנוח, להתיפייף וגם להתלכלך וזה בסדר גמור! 

צילום הוא איננו רק אמצעי לתיעוד אלא מהווה חוויה משמעותית בפני עצמה. בהקשר לכך מצאתי שחווית צילום חיובית נוצרת ברגע בו הילד מרגיש שהוא יכול להיות עצמו, כפי שהוא. אז בואו נקבל את ילדינו בדיוק כפי שהם – ועל הדרך נלמד אותם אהבה עצמית מהי. 

לימים תהיה זו המתנה היקרה והמשמעותית ביותר עבורם. ומה צריך לשם כך? להקשיב ולקבל. ולכל ילד הסיפור היחודי לו. 

מה סיפור של הילד שלך? איזה שיר מתנגן בליבו?